ג'נוסייד - רצח העם הארמני השיכחה וההכחשה

ב- 24 באפריל 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, החלו שליטי האימפריה העות'מאנית הקורסת בהשמדתו של העם הארמני. בתוך פחות מארבע שנים, לאחר אלפיים וארבע מאות שנים שבהן חיו, פעלו ויצרו הארמנים במרחב שבין הים הכספי, הים השחור והים התיכון, כמעט לא נותרו ארמנים. יותר ממיליון נרצחו ושארית הפליטה נפוצה לכל עבר. אף שרצח העם הארמני לא היה אירוע הג'נוסייד הראשון שהובא לידיעתו של הציבור במערב, כבר במהלך ההשמדה פרסמו העיתונים בארצות הברית ובאירופה ידיעות בנוגע לגורל הארמנים.

שגריר ארצות הברית באיסטנבול באותה העת, הנרי מורגנטאו, ניסה לסייע לארמנים ולצמצמם ולו במעט את רוע הגזירה. אהרון אהרונסון, איתן בלקינד ואנשי ניל"י אחרים ניצבו עדים למתרחש ולבם אמר להם כי חוט סמוי מקשר בין גורלם של הארמנים לגורל היהודים. פרנץ ורפל, סופר גרמני ממוצא יהודי, התוודע לקורות הארמנים ופרסם את ספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג" בגרמניה בנובמבר שנת 1933, עשרה חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון.

המדינה הטורקית שקמה בשנת 1923 גמרה אומר לשכוח ולהשכיח את הפרק הנורא הזה בתולדותיה. בשנת 1965, לאחר שילדי הפליטים הארמנים בתפוצותיהם החלו לתבוע הכרה בין-לאומית וטורקית ברצח העם, פתחה טורקיה במסע הכחשה נרחב ונחוש. גם בישראל, על אף קיומה של קהילה ארמנית בה, הג'נוסייד הארמני אינו זוכה להכרה. ספר זה עוסק ברצח העם הארמני על הקשריו ההיסטוריים, הפוליטיים והאידיאולוגיים. פרק מיוחד דן בתופעת ההכחשה של ג'נוסייד זה, הייחודיות בעוצמתה ובהיקפה, וגם ביחסה של ישראל לסוגיה.